בין פסיכולוגיה לראשות הממשלה, או: נוהל תרגול בפורטל

-

כולנו מכירים את זה: הגיעה השעה שבה תכננו ללמוד ולתרגל, אבל… איך אומרים? יש לנו "דלקת בקרום החשק". אלעד יושב ללמוד.

אוקיי… עכשיו אני לומד ברצינות. משתיק את הנייד, מנתק את האינטרנט, נכנס לבונקר ופותח את הפורטל. זהו, אני מוכן… הוא לא עובד. אה כן, ניתקתי את האינטרנט. "אוקיי, אני אדליק את האינטרנט, אבל…", אני מבטיח לעצמי לשווא, "רק פורטל. אין YNET, אין מייל, אין פייסבוק. כל פעם אני מוצא את עצמי שעות בפייסבוק. פתאום ממש חשוב לי לעשות לייק* על תמונה מפורים שעבר של מישהו שטיילתי איתו במזרח. הפעם אני חייב להיות מרוכז כמו שצריך".

אז קדימה… שאלה ראשונה: "במשרד עורכי דין מתפלג שכר העובדים התפלגות אסימטרית שלילית". אני נודד למחשבות על הילה, שלומדת משפטים. "אסימטרית שלילית". חיים טוב עורכי הדין האלה… לא נורא, בבוא היום אני אפתח קליניקה ואפצה את עצמי ב-450 שקל לשעה על כל השנים האלה: שנים של מבואות ופיזיולוגית וקבלה לתואר שני (טפו טפו…) והמתנה להתמחות (טפו טפו טפו…) וארבע שנים (!) התמחות בשכר זעום וסטטיסטיקה. כל כך הרבה סטטיסטיקה. אם הייתי רוצה להתעסק במספרים כל היום, הייתי הולך לראיית חשבון, שם לפחות רואים מספרים גם בתלוש השכר.

"מעניין אם לביבי יש פסיכולוג" אני תוהה. מעניין איך זה נראה. הוא בטח יושב שם ויורה משהו כמו "אני ראש הממשלה! מי הם חושבים שהם?! רוצים צדק חברתי… תשמע, הייתי בסיירת מטכ"ל. תאמין לי, הייתי מכניס לכל אחד שם איזה… לא משנה. נמאס לי. בחיי שנמאס לי. חבורה של כפויי טובה". הפסיכולוג מביט בו במבט מלא רחמים ובטון אמפתי קובע: "כמה חשוב לך שיעריכו אותך. היית בסיירת, הפכת לראש ממשלה, אבל הריקנות בפנים לא עוברת". ביבי מתנגד, מתחיל לומר שלא יאכיל אותו את השטויות האלה של הפסיכולוגים, כמו ששרה עושה… ופורץ בבכי. וואו, זאת יכולה להיות תמונה חזקה: ביבי יושב ומתייפח עם חבילות טישיו. מי היה מאמין? הפסיכולוג בטח יהיה מרוצה. הם מתים על זה שאנשים בוכים מולם.

"מה לי ולכל זה?" אני תוהה. אני בכלל לא אוהב שבוכים לידי. בפעם האחרונה שמישהי התחילה לבכות לידי כמעט חטפתי התקף חרדה. בשביל זה אני עובר את הויה דולורוזה הזאת? בשביל זה?? בשביל זה שעות על גבי שעות של התפלגויות אסימטריות ורווח סמך והוצאת שלושה כדורים מכובע?! בשביל זה אני צריך לדעת איזה תוקף עשוי היה להיפגע במאמר, אם היו מכניסים את הלאום כמשתנה בלתי תלוי?? אולי אני אפתח קבוצת מחאה בפייסבוק נגד המתא"ם? נוציא את האנשים לרחובות, נתלה שלטים, נעשה עצרת מחאה. מעניין מי יבוא. בטח לאף אחד אין זמן למחות נגד המתא"ם, כי כולם לומדים אליו. חוץ מזה, כבר קבעתי שאסור לי פייסבוק. מה אני כבר מבקש? חדר קטן, שתי ספות, שולחן קטנטן כזה, חבילת טישיו, עציץ ומישהו שיסכים שאני אעזור לו? טוב נו, ואולי גם משכורת לא רעה ושאנשים יחשבו שתוך שנייה אני מנתח אותם ומבין את הפחדים העמוקים ביותר שלהם? למה הדרך לשם חייבת לעבור בהבנת טקסטים מדעיים בפסיכולוגיה? מה זה השטויות האלה? זה מה שיעשה אותי פסיכולוג טוב??

אולי אני לא באמת צריך את כל זה. יש דרכים אחרות להשפיע על אנשים. אני יכול להיות מחנך או להמציא סטארט-אפ שישנה את העולם, או להיות פוליטיקאי. כן, מה יש? זו לא בושה. אני אראה שאפשר להיות פוליטיקאי ישר ושאנשים מעריכים כנות והוגנות. מי יודע? אולי אני אבחר לראשות הממשלה! אולי, אבל… כנראה שלא. מה לי ולזה? אני? ראש ממשלה? מי צריך את האחריות הזאת? והחשיפה הזאת? תנו לי את החדר הקטן שלי עם העציץ והטישיו. אני אשב לי שם מול מטופל כועס, אקשיב טוב טוב ואגיד בטון אמפתי שאני שומע שגם כשאתה ראש הממשלה, הריקנות לא עוברת.

אני לא יודע אם אני אהיה פסיכולוג או מחנך או ראש ממשלה. מה שאני כן יודע זה שכבר מזמן עבר זמן התרגול המומלץ ואני עוד לא חישבתי את ציון התקן של המתמחים במשרד עורכי הדין עם ההתפלגות האסימטרית השלילית. בפעם הבאה אני פותח פייסבוק.

אלעד, כותב הפוסט, חיבר את האינטרנט רק לדקה, ממש רק לרגע, נו, קצרצר כזה, כדי לשלוח לנו את הפוסט. אחרי כן, לפני שחזר לתרגל בפורטל, הוא נכנס רק לשניונת לפייסבוק לראות מה חדש, להציץ בתמונות הילדות שהעלה חבר שלו, לבדוק מי עדכן את הסטטוס שלו ביממה האחרונה ולאשר הגעה ליומולדת של בן דודו. אחרי שהוא בדק גם את המייל וצפה בסרטונים ששלחו לו, הוא כיבה את האינטרנט כדי לחזור לתרגל. ואז הוא נזכר שהוא שכח לכתוב לחברה שלו שהוא עסוק כי הוא לומד עד הערב, אז הוא חיבר שוב את האינטרנט, באמת רק לשנייה… 

 

*לייק (Like) – תגובה ממוחשבת בפייסבוק, המעידה על כך שהמגיב אוהב את הפריט.