שיר אהבה סטטיסטי \ מאת ס. תקן

-

כמעט וחלף לו חודש מאז הבחינה הגדולה (המתא"ם – למי שאינו מעודכן), ועכשיו כבר אפשר לנסות ולהסתכל אחורה (ואולי אפילו קצת לצחוק על הטירוף של הקיץ…).

בכדי לחלוק לתקופה זו כבוד אחרון, שאול ארז, סטודנט בקורס, כתב שיר אהבה, לזו שאנו מנהלים איתה מערכת יחסים אדוקה, אך מלאה מהמורות – הסטטיסטיקה. או כמו שהוא בחר לקרוא לו: "שיר תחנונים חסר תוחלת לסטטיסטיקה, שמעולם לא הואילה להיחשף בפניי במלוא הדרה".

השונות שלך לא מוסברת לי,
לא נורמלית, לא סטנדרטית, לא שכיחה,
לפחות לא בשבילי.

הקשר שלנו היה פשוט, מושלם, ואמיתי
אז מה קרה לאינטראקציה בינינו,
שהיתה כל כך מהותית?
איך הפכנו זרים זה לזו, איך יצאת כך מביתי?

נכון שלא תמיד הייתי מהימן
ולפעמים הייתי די אפס ומגלומן,
אבל גם H הוא אפס לפעמים
וזאת לא סיבה לדחות אותו בבושת פנים,
אז למה שדווקא אני אהיה שייך לאוכלוסיה אחרת?
למה את אומרת שהקשר שלנו הפך למזוייף?
ולמה את לא מרגישה משוחררת?

והאמת היא, שגם את לא תמיד* איפשרת לי לישון                           ( *אין אפקט עיקרי למין על התנהגות)
וגם את עשית לא מעט טעויות,
לפעמים אפילו מסוג ראשון.
ובסיכום כללי,
סכום הסטיות שלי,
לא היה גבוה כל כך
ביחס לאחוז השגיאות שלך,
וגם להן יש לי הסברים חלופיים,
שחלק מהם ממש ממש טובים.

את חייבת לזכור שאסור להניח נורמליות
וכדי לזכות באושר, חייבים לעבוד קשה ובצעדים.
כי קשר הוא אף פעם לא לגמרי ליניארי
ואין ביטוח נגד נפילות ומשברים.

אז בואי לא נתפלג,
ולא נחווה מאורע חיתוך.
תחשבי על פונקציית ההפסד שלנו.
תחשבי על כור היתוך
("למה כור היתוך?", בטח את שואלת,
ולזה יש לי תשובה טובה ובלעדית:
כי כור היתוך זה כמו לומר "ביחד"
וחוצמיזה, זה היה החרוז היחידי)

אני יודע שאני משתנה לך מול העיניים,
אבל גם אם אני עובר טרנספורמציות,
אני עדיין שומר על הזהות,
ועדיין אוהב אותך, כמו לפני שנתיים.
אני רוצה שתדעי שבשבילי את בִּלבדית
וגם אם יש בינינו א – סימטריה
אפשר לבחור שהיא תהיה חיובית

טיב ההתאמה בינינו
ההיסטוריה והבשילה שלנו יחד,
לא משאירות לנו ברירה
אלא להימנע מנשירה,
למרות הפחד.

אז בואי נשתחרר מהגבולות המדומים שלנו,
תזכרי שיש תוחלת למה שעוד יקרה איתנו,
אנחנו יכולים לבחור אם להיות קבועים או משתנים,
ובהשתנות משותפת אפשר לבנות חיים שלמים
שלא יהיו מינימליים, וגם לא ממוצעים.

ואפשר לשער, בביטחון לא מסוכן,
שאם אני אהיה בסדר חמישים אחוז מהזמן
ואת תתני מעצמך בעוד שישים אחוזים תמימים
אז אולי עוד נהפוך שוב למאורעות משלימים

נדע איך לעמוד בכל מבחני ההמשך,
נגלה עוצמה ורגישות מבלי להתפשר
ונדע תמיד למצוא את האפקט
בתוך הרעש שמסביב דופק.

ואם תרשי לי לנבא (אם לנצל את שעת הכושר)
ההסתברות שנחיה באושר ובעושר**                                                       ( **חיתוך מאורעות)
הולכת ומצטברת, באופן יחסי,
ותוך מקסימום שבועיים נגיע שוב לשיא

אז אולי תסיקי כבר את המסקנות???

נ.ב
(גם אם לפעמים קראתי לך עקומה,
התכוונתי לעקומה סימטרית חיובית,
ולגבי מה שאמרת על זה שאני תלותי, ושאני נגרר אחרייך,
רציתי לשאול, איך אפשר לא לפתח אפקט גרירה,
ולמה נראה לך שאפשר להשאר באי- תלות,
כשרואים אותך,
כל כך שונה,
כל כך לא מוסברת?)

שלך באהבה אינסופית
ס.