לא לחשוב על דוב לבן

-

מה הקשר בין אבוקדו, וודסטוק, מגפיים, אייס קפה וחרדה?

לא, אין מדובר בשאלה מסימולציה 3 על מתאם פירסון ורגרסיה, זהו היום שלפני המתא"ם.

הכל התחיל ביום שלישי ה-13/10/09 בשעה 14:53 עת פרסמתי על קיר הפרופיל שלי בפייסבוק את ההודעה הבאה: "זהו, אני רשמית סיימתי ללמוד לחרא הזה!". רוצה לומר, נגמרה תקופה של חודשיים וחצי (כמעט!) חסרי חיים, מדכאים וחרדתיים משהו. הרגשתי שאני חייבת לפרסם את הודעת סיום לימודיי למתא"ם בציבור, כמעין חוזה כתוב ביני לביני שגם אם תתעורר לה התחושה המוכרת של "אני לא לומדת, איזה באסה איתי, שיואו ה-4 שעות האלה בטח היו יכולות ממש לעזור לי להוציא מעל 120…" לא אשוב ללמוד ויהי מה. תחושת ריקנות אופפת אותי…מה עכשיו?! מה עכשיו?!

ניתן לחלק את תקופת הלימודים למתא"ם לשני חלקים מאוד חשובים: חלק ראשון נמשך כחודשיים והוא כולל חרישה, למידה, שינון ופתרון תרגילים ומבחנים. חלק מהותי וחשוב ביותר עבור ההצלחה במתא"ם. החלק השני נמשך כ-36 שעות ואני חייבת לשתף אתכם בסוד קטן, הוא חלק לא פחות חשוב מהחלק הראשון. אני מדברת כמובן על 36 השעות טרם הבחינה. 36 שעות של תכנון אסטרטגי קר ומדויק- כיצד אני מביאה את עצמי לבחינה עם כמה שפחות חרדה ולחץ.

ב-36 השעות שלפני הבחינה מתעוררת לה מחשבה טורדנית ומציקה, מי מאיתנו שצם ביום כיפור זכה להכיר אותה בגרסא קצת אחרת, אבל היא פחות או יותר הולכת כך:"עוד 23 שעות המתא"ם…עוד 22 שעות המתא"ם…עוד 20 שעות המתא"ם". זה מה שנקרא בפסיכולוגיה "אל תחשבו על דוב לבן". ווגנר כבר מזמן הוכיח שהרצון לא לחשוב על משהו מייצר בדיוק את הפעולה ההפוכה.  לכן, עשה ואל תעשה:

אל תחשוב על לא לחשוב על המתא"ם.

חשוב על דברים אחרים (לחשוב על אקס מעצבן זו אחלה דרך לפרוק מתח ואגרסיות)

מנע מאחרים סביבך לדבר ואפילו לחשוב על המתא"ם

צור לעצמך עיסוקים חדשים, ללא ספק נפער בור עצום בחייך כתוצאה מסיום הלימודים למתא"ם. ביום יום אנחנו אולי לא מאפשרים לעצמנו להתפנק אבל יש לנו היום קלף מנצח במיוחד, לדעתי הוא אפילו לוקח את קלף היומולדת, וזהו קלף ה"יש לי מחר מתא"ם". היום זה היום לקבוע תור למסאג' / רפלקסולוגיה (מומלץ!!), לקנות את המגפיים החדשים שכה רצית לחורף (לא בהנחה, כמובן), לקבוע עם חברה לאייס קפה ובערב ללכת לסרט. מילת אזהרה על עניין הסרט: היות וההקרנה הרלוונטית תהיה בסביבות שבע בערב (צריכים לישון מוקדם, בכל זאת יש מחר מתא"ם) והיות והיצע הסרטים איננו מרגש כל כך בעונה זו של השנה, ייתכן מאוד שתמצאו את עצמכם נכנסים לאולם הקולנוע כדי להתנתק מהמציאות, רק בשביל לפגוש את כל חבריכם למחלקה יושבים באותו אולם בדיוק מצפים לראות סרט שישכיח מהם את המתא"ם (אמרנו שלא חושבים על המתא"ם!). כך שאם אתם מהטיפוסים המתבודדים, אולי עדיף לבחור בצפייה בסרט בדי.וי.די. דרך אגב, "וודסטוק" הייתה בחירה נהדרת….

סוף היום מגיע, ונראה כאילו כל מה שנשאר זה לשכב במיטה ולנסות להירדם. זוהי טעות של מתחילים…כל עוד לא עמלתם במטבח להכין את הסנדוויץ' המנצח לבחינה, כאילו עשיתם חצי עבודה. למהדרין אני ממליצה לתכנן את הסנדוויץ' לפחות יום מראש, על מנת שניתן יהיה לגשת לסופר ולקנות את כל המרכיבים הרלוונטיים. על הסנדוויץ לשקף את מידת ההשקעה בלימודים…מומלצת לחמנייה שווה עם גרעינים ומקמח מלא (אומרים שזה בריא), ובפנים מומלץ למרוח או אבוקדו או טונה (מחקרים מוכיחים שהם מסייעים למוח איכשהו, זה ממש לא חשוב איך, אני יודעת שהמילה מוח קשורה למאכלים אלו וזה מספיק טוב).  בנוסף, בל נשכח את חטיפי האנרגיה למיניהם, השוקולדים, הסוכריות ומה לא. אני אישית חובבת של קפה ועל כן הכינותי מראש חבילה של סוכריות קפאין (שלא רק שהן מפוצצות בקפאין, הן גם עושות רעש נוראי כשנוגסים בהם….בכל זאת, מדובר פה במבחן יחסי וכל האמצעים כשרים!).

הלילה ארוך אבל עובר. מתעוררת בבוקר משני שעונים שונים, כן , כן, אני חננה. קניתי שעון מעורר נוסף לפלאפון שלי במיוחד לכבוד המאורע. סיוט חיי הוא לא להתעורר בזמן. בנוסף, אבא שלי קיבל הוראה להתקשר ולהעיר אותי. מה שנקרא, איגוף מכל הכיוונים. צחצוח שיניים, קפה של בוקר והפעם גם 2 פרוסות עם גבינה, שחלילה לא ארעב באמצע הבחינה. הליכה לאוניברסיטה עם IPOD (שוב, לא חושבים על לא לחשוב על המתא"ם), זיהוי מקום הבחינה, סידור עפרונות, מרקרים, חטיפים, שעון. יציאה החוצה. סיגריה….והנה המבחן מתחיל.

אני זוכרת מאבק קשה וצמוד, בו המתא"ם כמעט הכניע אותי אבל בעזרת הרבה כוח רצון, אמונה עצמית, סנדוויץ אבוקדו אחד והרבה (הרבה!) סוכריות קפאין הצלחתי לשרוד אותו בגבורה.

אחרי 5.5 שעות של עבודה מאומצת, קיימת איזושהי אחוות לוחמים שמתבטאת בעיקר ב: צוואר תפוס, עיניים צורבות וכאב ראש. יואו, איך בא לי עוד סיגריה….

אני חושבת שאת הדרך לדירה של יוני (ידיד שלי,קבענו לבירה) כבר עשיתי בדילוגים. לא כל כך משמחה על סיום המתא"ם, כמו מעודף הקפאין שהיה לי בגוף…

שיהיה לכולם 36 שעות נהדרות של לפני מתא"ם. וכמובן, בהצלחה במבחן עצמו!!

יעל, כותבת הפוסט, גרה בבאר שבע מזה 4 שנים, ומתחילה השנה ללמוד תואר שני במגמה הקלינית באוניברסיטת בן גוריון. מכיוון שלא כל יום, הוא היום לפני המתא"ם, הייתה צריכה למצוא דרכים זולות יותר להפיג מתח יום-יומי, אז החלה לרוץ ולקחת שיעורי ספינינג (היא קוראת לזה תחביב…). היא עבדה שנים רבות בחברה להגנת הטבע כמדריכת טיולים וחינוך סביבתי, וכיום היא חלק מצוות פיתוח והדרכה של חברת פתרונות מתא"ם.