עולם שרובו טוב

-

באחד מימים טרופים אלו, בהם אני מאמצת את מוחי הקודח בשאלות סטטיסטיות הרות גורל (במחקר שבדק את השפעת הסביבה המזינה בילדות על תפקוד מיני בבגרות, האם העובדה שהבן של השכנה של האחות של הכלב של בעל הפיצרייה הקרובה היה חולה בשפעת, היווה ארטיפקט?), הלכתי לישון והרהרתי לי בעולם שרובו טוב. במציאות חיים קצת שונה.

הרהרתי בעולם ללא מלחמות, ללא אלימות בין אנשים, ללא שאלות "מחזק-מחליש". הרהרתי בעולם שאינו סובל מהתחממות גלובלית ומהפשרת קרחונים, שתושביו אינם מכורים לתכניות ריאליטי מציצניות ושאין בו מטא-אנליזות שלא עונות על המבנה הקלאסי של טקסט מדעי.

בעולם הזה הפסיכולוג הקוגניטיבי, ההתפתחותי והקליני יסתדרו מצוין. בימי חמישי הם אפילו ישחקו יחד כדורסל, וכשלא יהיה חם מדיי, ילכו לצעוד בשבילי ישראל. אל תחילת המסלול הם יגיעו עם סוס וכרכרה, כי זה יותר אקולוגי. אבל בעצם, מסכן הסוס. אז אל תחילת המסלול הם יגיעו ב"שיגור עצמי", שיארך 5 שניות ויתופעל על ידי הפיכת אנרגיה סולארית לאנרגיה תנועתית. מותר לי, זה העולם שלי.

נשכבתי במיטה לצד בן זוגי, שישן מזמן (למזלו הרב, מתא"ם הוא לא אחת מהטרדות שלו, והפורטל לא עושה לו "רגשי", אם הוא מפסיק ללמוד לפני 1 בלילה), ודמיינתי לי את העולם הזה. הצטערתי על העננות, שהרסה לי את הראות בלילה של מטר המטאורים, בו יכולתי לבקש משאלה, ואולי להוציא את העולם הזה אל הפועל. את המשאלה היחידה שהייתה לי השקעתי בזה שאתגר קרת יוציא ספרים לעיתים תכופות יותר, ולא ידעתי שהיא תהיה היחידה.

הרהרתי בעולם שרובו-טוב שלי, בעתיד שרובו-לימודים שלי ובעבר, שאני כבר לא זוכרת מה היה בו. הרהרתי איך חיו אנשים בעבר, בלי לדעת שה-Fusiform Gyrus מעורב בעיבוד פרצופים, שאי אפשר לחשב פירסון על סולם שמי ושכדאי מאוד להצרין את הכותרת. איך אנשים יכלו לחיות עם עצמם בשלום? האם העולם היה שלם בלי כל אלה?

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי והכול היה פשוט נפלא, עד שהגעתי. אני תוהה איך היה פעם, מפנטזת שיכולתי להיות שם. לחיות בעולם שכבר חלף, בו לא הייתה אינפלציה של תארים וכל מי שלקח קורס אחד באוניברסיטה כבר נחשב פרופסור. עולם בו ילדים לא ישבו כל היום מול מחשב, אנשים שתו מים מהברז, והיה מספיק מוסר כדי שאף אחד לא יקצץ את התחום. עולם בו אנשים ידעו לכבד את הגבול ולא לבזבז אותו על איזה משפט מרכזי, ופסיכולוג יכול היה להגיע לספת הטיפולים המיוחלת בלי לדעת שערך covariance שלילי, לא אומר שאין קשר בין המשתנים.

אני מדמיינת אנשים שעוברים קיץ שלם ללא פורטל, בלי עוד ועוד תרגולים אינסופיים. משערת (זה נחשב H0 או H1?) שהם הלכו לישון כל לילה עם בן או בת הזוג שלהם, אחרי כוס קפה על המרפסת, בלי למצוא עצמם יושבים עד השעות הקטנות של הלילה, רק כדי לסיים את יחידת המיקוד על ערכים קריטיים (למה הם כל כך קריטיים, לעזאזל?) ומחושבים. מדמיינת תקופה שעוד לא היה אדום, כחול, אפור, ירוק ותכלת, אלא רק כתום, ואולי הוא אפילו עוד בכלל לא היה כתום, אלא בז' או משהו.

מדמיינת מה היה קורה אם הייתי הולכת ללמוד הנדסה, או אולי משפטים. תוהה אם הייתי יכולה להמציא את התרופה האולטימטיבית לסרטן, אילו רק הייתי הולכת ללמוד רוקחות או ביולוגיה מולקולארית. תוהה אם הייתי יכולה להיות מדריכת כושר טובה, ואם בתור מנהלת גלריות לאמנות הייתי קשוחה או דווקא רכה ומפרגנת. תוהה (פיהוק) אם יכול היה להיות אחרת, אם רק… (נים לא נים), אם רק… אם רק לא היו יוצרים את "בטיפול". והאמת… (עפעוף אחרון טרום שינה), אולי עוד לא מאוחר מדיי….

נעמה, כותבת הפוסט, עובדת בצוות הפיתוח של פתרונות מתא"ם, כבר מספר שנים, ומעולם לא איבדה את האופטימיות ואת חדוותה לסטטיסטיקה. ברוח הפוסט, רצינו שתיקחו כמה דקות מנוחה, ותכתבו לנו, כאן למטה, מהו עולם שרובו טוב עבורכם. מחכים לתגובותיכם…