-
לכל דבר בחיים יש סוף. זה חוק ידוע בחיים. מסתבר שאפילו על בחינת המתא"ם החוק הזה לא פסח. רותם לקחה אותנו איתה מייד כשיצאה מהבחינה…
וואו! כואב לי הראש, יש לי בחילה, הלב שלי דופק 200 פעימות בדקה. לא, אני לא חולה, פשוט הרגע יצאתי מהמתא"ם, ותנו לי רגע להוציא את זה החוצה:
ייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייששששששששששששששששששששששש!!! זה נגמר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
החוויה האינטנסיבית, המתישה, המעייפת, הקשה (ועוד שמות תואר נוספים שאפשר להעניק לה) מאחוריי.
הייתי בכיף חוגגת עכשיו את החופש הנפלא הזה, פשוט שכמעט ולא נשארו לי חברים, ככה זה כשבמשך 3 חודשים אומרים "לא" כמעט לכל דבר, מסננים שיחות כדי שלא יפריעו במהלך התרגול והולכים לישון מוקדם, כי בכל זאת המתא"ם הוא בבוקר, אני לא רוצה שהשעות יתהפכו לי…
בכל זאת נשארתי עם הבן זוג (גם זה בנס – המסכן אכל Take away לאורך כל התקופה, למד בעצמו איך לתפעל את מכונת הכביסה – לי היו מספיק זוגות תחתונים לעבור את זה בלי לכבס, ושמע אותי מתלוננת בלי הרף). והוא הכין את עצמו (בעצם, אותנו) ליום שאחרי. המדריך אמר לי (ולכל הכיתה כמובן…) להתכונן ליום שאחרי, וחיימי שלי הקשיב לו (זאת אומרת, הקשיב לי מסבירה לו מה המדריך שלנו אמר, ובין הסבר על התפלגות דגימה לבין הסבר על תקפים, כנראה שהזכרתי משהו על חזרה לחיים). מה שאני רוצה להגיד זה שיצאתי מהמתא"ם היישר לזרועותיו החסונות שלקחו אותי לאייס קפה התאוששות ב"ארומה" (זה הכי קרוב לאוניברסיטה, במצבי אולי היה שווה להתפשר אפילו על הגועל קפה של הקפיטריה…). לאחר שיחת עדכונים דוגמת "מי הנשיא עכשיו", "מי שלישית הגמר בהישרדות" ו"למי במשפחה נולד ילד", יצאנו לחגוג.
אני לא אשקר, היה קשה להתנתק מהמחשבות על המבחן: איך הלך לי? ברור שהיה קשה, אבל היה קשה טוב או רע? אם יש משהו שלמדתי מהסימולציות (חוץ ממלא לקחי תוכן ותהליך) זה שהקשר בין רמת הקושי המורגשת ובין הציון היחסי נמוך מאוד, לא הייתי אומרת r=0, אבל יש מצב שמדובר במאורעות בלתי תלויים. כן, אחת מתופעות הלוואי של המתא"ם זה שההומור שהכי מצחיק אותך זה בדיחות שמערבות מושגים סטטיסטיים. ייקח זמן להוציא גם את זה מהמערכת…
טוב, נחזור לאותו רגע קסום, שבו ישבנו בבית קפה במרכז העיר בירושלים ונשנשנו לנו ארוחת צהריים. בעודי מנסה להתנתק מהגרפים והאינטראקציות שתקפו אותי (ואני אותם!) במבחן, לפתע מצלצל הטלפון (אם שכחתם בינתיים איך נראה הטלפון, לחצו על הלינק). נעים לשמוע את קולו – כאמור, הוא היה על שקט בחודשים האחרונים (למרות שלקראת הסוף לא היה צורך – חוץ מאמא, אף אחד לא טרח לצלצל…). על הקו אחת החברות, אומרת ברכת "הגומל" (זה הברכה המתאימה? לא יודעת, בכל אופן היא מברכת על שפטרנו מעונשו של זה) ומציעה לי חברות מחדש.
תהליך שיקום היחסים עם החברות הוא בהחלט נושא שכדאי להשקיע בו, רק שלצערי, החופש הגדול שלי מסתיים בעוד יומיים וחצי… אחת מהדרכים של "המרכז הארצי" להתנכל לך הוא לעשות את המבחן ביום חמישי, אותו יום חמישי שלפני יום ראשון – היום הראשון ללימודים. כך שאני ועוד מאות סטודנטים אחרים שעשו את המתא"ם, לא נספיק להתאושש מהטראומה וכבר נחזור ללמוד. למזל כולנו, השנה יום הבחינה הוא שני, ככה שיש לכולם חמישה וחצי ימים שלמים עד הלימודים. לכו תתפרעו! ) אני מוצאת את עצמי אומרת לחברתי שמאוד נעים לשמוע את קולה, וכמובן שאני רוצה לראות אותה סוף סוף – לא ראיתי אותה מסוף שנה א' בערך (ככה זה חברות מהבית – בלימודים, כל אחת בקצה אחר של הארץ, ואז תקופת מבחנים, ולקינוח לי יש מתא"ם), אבל את הסופ"ש אני מעבירה בצימר בצפון להחזרת הרומנטיקה לחיים עם חיימי, ואז אני מתחילה ללמוד. לא נורא, נפגש בסוף שנה ג'. אולי בחופש פסח יהיה לנו קצת זמן להתראות אם אני לא אצטרך לעבוד על הסמינריון…
מזל שיש את החברות שלומדות פסיכולוגיה, ועשו מתא"ם. הן יישארו חברות שלי (טוב, לפחות עד שנשלוף אחת על השנייה ציפורניים בראיונות הקבוצתיים לקלינית)…
בעצם, כל זה לא חשוב! העיקר שסוף סוף המתא"ם נגמר ושיש לי איזה יומיים חופש עד הלימודים (מסתבר שגם זה כבר לא מובן מאליו…). וגם שעכשיו יש לי איזה חודש וחצי שבהם אפשר בכלל לא לחשוב על זה ולדמיין שאני בן אדם חופשי ונטול דאגות. מה שבטוח זה שהולך להיות לי אחלה סופשבוע!
רותם, כותבת הפוסט, שרדה את בחינת המתא"ם. אפילו הלך לה טוב, מה שאומר ששוב החוק עבד – אין בהכרח קשר בין תחושת ההצלחה לבין מידת ההצלחה בפועל. כמדריכה ב"פתרונות", גם היא מנצלת עכשיו את כמה ימי החופש שיש לה עד החזרה ללימודים ומזכירה לכל תלמידי המתא"ם שזה הזמן לעשות קצת כיף, אז קדימה, להתחיל!
פוסט ממש מעולה
על ידי ברכהלי ב27/10/2011
ב 11:49